החלטה בתיק ת"א 15771-06-12

לפני בקשה להתיר למבקשת (הנתבעת), להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), באשר לנכות שנגרמה לתובע, הוא המשיב, בתחום הא.א.ג., בגין התאונה נשוא תיק זה.

רקע:

1.      המשיב יליד 1950, נפגע לטענתו ביום 9.3.2010 בתאונת דרכים בצומת כפר ברוך, בעת שמשאית, שנסעה מאחוריו, לא הספיקה לבלום ופגעה ברכבו בעוצמה. כתוצאה מן הפגיעה האמור נדחף רכב המשיב לעבר הרכב שנסע לפניו. האירוע הנ"ל (יקרא להלן: "התאונה"),  התרחש בעת שהמשיב נהג ברכבו הפרטי במהלך עבודתו.

המבקשת היא חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו של התובע ביום התאונה. אין מחלוקת בין הצדדים כי המדובר בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2.      בגין התאונה נפגע המשיב, לדבריו ובין היתר, בעמוד שדרה מותני, בגב התחתון, צוואר וגב, עכוז ימין והורגשה אצלו הגבלה בתנועת הכתף. בגין פגיעתו הנ"ל עבר המשיב סדרה של טיפולים והיה במעקב אורטופדי צמוד במסגרת עמד בבדיקות רפואיות. ביום 25.9.2010 פנה המשיב לבית החולים בנצרת, שם אושפז לאחר שקיבל זריקה אפידוראלית.

3.      בעקבות החבלות בראשו,  המשיב החל לסבול מכאבים עזים בגב ובצוואר, דבר אשר חייב אותו להיות במעקב אורתופדי צמוד.

4.      המשיב עבר בדיקות במרפאת א.א.ג, נוכח תלונותיו על רעשים באוזניים וירידה בשמיעה,    ובבדיקה שנערכה למשיב, ביום 16.10.2010, נמצא כי המשיב  סובל מליקוי תחושתי עצבי דו צדדי.

טעמי הבקשה:

5.      פגיעתו של המשיב בתאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן פנה המשיב למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

6.      וועדה רפואית מדרג ראשון אשר דנה בעניינו של המשיב  קבעה כי, לא נותרה למשיב נכות בתחום האורתופדי והנוירלוגי, ולאור תלונותיו של המשיב על רעשים וירידה בשמיעה באוזן ימין, הדיון נדחה לצורך קבלת חוות דעת בתחום הא.א.ג.. לאחר קבלת חוות הדעת בתחום הא.א.ג. נקבעה למשיב נכות בשיעור 10% בתחום האמור.

7.         על החלטתה זו של הועדה הוגש ערר. וועדה רפואית לעררים, קיבלה את הערר וקבעה כי

            נותרה למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור של 19% כמפורט להלן:

                        - 10% בגין פגיעה שורשית ביד לא דומיננטית, לפי סעיף 31 (1) לתקנות המל"ל.

                        - 10% בדין טנטון תמידי, לפי סעיף 72ד(4) לתקנות המל"ל.

8.      המבקשת טוענת יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל באשר לטנטון התמידי, בעקבות תאונת הדרכים דנן, וזאת בהתאם לסיפא בסעיף 6ב לחוק הפיצויים.

לדידה של המבקשת - מסקנות הועדות הרפואית של המל"ל, שראו לקשור בין הטנטון, לתאונה, בכל הכבוד שגויות" (ראו פסקה 2 לבקשה).

בטענתה זו סומכת המבקשת את ידיה על הנימוקים הבאים:

א.            במקרה דנן לא ניתן יהא לקשור בין הטנטון ממנו סובל המשיב לבין התאונה, זאת

מאחר שהמשיב התלונן לראשונה על טנטון ביום 16.10.2010, ועל רעש באוזן ימין ביום 23.10.2010, קרי כשבעה חודשים לאחר התאונה הנ"ל.